פסק-דין בתיק ת"א 6218-06

1.         תביעת נזיקין שעניינה רשלנות רפואית. התובע, מר פלוני (להלן: "התובע" או "פלוני") - יליד ינואר 1960, נפל בעת שחזר לביתו מעבודתו. אירוע הנפילה היה ביום 23.6.2000- מעט יותר מ-6 שנים קודם שהגיש תביעתו.

2.         התובע הגיע לבית החולים סורוקה בבאר שבע בשעה 23:30. בתעודת השחרור שלו מבית החולים נכתב בין היתר ש: "בצילום אין עדות לשבר או פריקה, הסתיידות". התעודה חתומה ע"י ד"ר ולרי בילנקו, שאז היה מתמחה לקראת קבלת תואר של "מומחה" באורטופדיה.

3.         בדיעבד התברר, שאבחנה זו הייתה שגויה, שכן לאמיתו של דבר, התובע סבל מנקיעה אחורית של כתף שמאל. התובע עבר ב- 22.7.2000- חודש אחרי התאונה- ניתוח בהרדמה כללית, שבו תוקן הליקוי שנגרם בנפילה.

4.         עילתה של התביעה היא אותה אבחנה שגויה מיום 23.6.2000.

            עפ"י הנטען, הרופא בחדר המיון יכול וצריך היה, בהתבסס על צילומי הרנטגן שנעשו, לאבחן שבפניו נקיעה אחורית של הכתף, והיה עליו להציע טיפול מיידי.

            התביעה מבוססת על חוות דעתו של ד"ר דוד הנדל, מנהל היחידה לכירורגיה של עמוד השדרה במרכז הרפואי שערי צדק. לדבריו:

                          "אם המקרה היה מאובחן ומטופל מיידית היה סיכוי סביר לריפוי מלא(ההדגשה במקור- י.ט) של הכתף או לנכות של 5% ... לכל היותר".

            עפ"י חוות דעתו של ד"ר הנדל:

"יש לקבוע שהנכות, כולה או רובה, נגרמה עקב האיחור באבחנה והטיפול הרשלני שניתן בחדר המיון ביום הפגיעה".

5.         מול חוות דעתו של ד"ר הנדל, הציג הנתבע (להלן: "הנתבע" או גם:            "בית החולים") את חוות דעתו של ד"ר יעקב נרובאי, שגם עיקר מומחיותו היא בתחום עמוד השדרה. ד"ר נרובאי חלק על טענתו של ד"ר הנדל, כאילו הרופא בחדר המיון היה צריך לראות בצילום שמדובר בפריקה אחורית של הכתף.

            לדברי ד"ר נרובאי:

"אני חולק על עמיתי (הכוונה לד"ר הנדל - י.ט) מאחר וניתן להראות את הצילום הזה לעשרה אורטופדים ויש ספק גדול אם הם יגיעו לאבחנה שנראית כל כך פשוטה לפי ד"ר הנדל".

            ד"ר נרובאי אזכר ספרות רפואית, שממנה עולה, כי 79% של הפריקות האחוריות של הכתף לא אובחנו ע"י הרופא המטפל הראשון. ייתכן שההסבר לכך מצוי בעובדה שהפריקות האחוריות של הכתף מהוות רק 2% מכלל הפריקות. שאר הפריקות הן פריקות קדמיות.

            על פי הבנתי, גם אם ד"ר נרובאי לא כתב את הדברים באופן מפורש, כוונתו הייתה, שאם מה שמצוי "בכלל" מתפרש על פני 98% מהמקרים - ממילא קשה לזהות את מה שמצוי בגידרו של היוצא מן הכלל.

ד"ר נרובאי היה בדעה שבקשר לצילומי רנטגן קדמי-אחורי, מאוד קל לא "לאבחן את הפריקה האחורית". ובהמשך: "לא מדובר באבחנה קלה ובוודאי הרופא הממוצע מתקשה להגיע לאבחנה".

            ד"ר נרובאי גם היה בדעה, שהאיחור באבחנה הנכונה (שארך כחודש) לא גרם לתובע נזק כלשהו, ולטעמו: "האבחנה (הנכונה- י.ט) הייתה כבר כעבור שבועיים ולכן לא מדובר בפריקה מוזנחת, אלא בפריקה טרייה".

6.         על רקע המחלוקת האמורה שבין המומחים, הורה קודמי לטיפול בתיק, כב' השופט י. פרסקי, ביום 30.4.2009, על מינויו של מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר גבריאל מוזס. מומחיותו הספציפית של ד"ר מוזס היא בתחום האורתופדיה של הכתף.  ד"ר מוזס בדק את התובע ביום 8.9.2009 וחוות דעתו הוגשה לבית המשפט רק ביום 8.3.2010.

            חוות דעתו של ד"ר ג. מוזס מפורטת מאוד, ובין השאר מפורטים בה כל המסמכים שהצדדים המציאו לו.

            ד"ר מוזס השיב בחוות דעתו באופן נקודתי לשאלות שכב' השופט פרסקי ניסח. השאלה המרכזית הייתה: "כיצד היה נוהג אורטופד סביר, בסיטואציה בה עבד האורטופד שטיפל בתובע, בנסיבות כפי שהיו בחדר המיון?"